חוק זה"ב מספר 7 של הפדרציה 

"בעייפות יורדים להתרעננות – להגיע באיחור עדיף על לא להגיע בכלל"

להלן תיאור התרחשות שוודאי מוכר לרבים מן הקוראים, אם לא לכולם

סוף יום. יום עבודה ארוך. מתיש. השעה סביבות 00.30 בלילה. בנסיעה הביתה מצפון הארץ וכל מה שעובר לנו בראש זה – להגיע הביתה (במרכז הארץ).

הוויז מסמן שעה וארבעים ד' נסיעה אז מתעלמים מהעייפות, נכנסים לרכב ונותנים גז.

בזמן הנסיעה אתם חושבים לעצמכם "אילו רק היו ממציאים קיסמים מיוחדים שמשאירים את העיניים פקוחות בזמן עייפות...".

לא בטוח שהספקתם להשלים את המחשבה שהתגלתה כחלום, והתעוררתם בבהלה מוחלטת לרעש חזק ומולכם כביש חשוך ועצים.

מזל! היתם לבד על הכביש והשוליים הגסים והרועשים העירו אתכם רגע לפני שפגעתם בחבורת עצים חפים מפשע... כל זה יכול היה להימנע עם לקיחת אחריות!

כשהעייפות תוקפת, לזמן פתאום אין משמעות. עוצרים להתרעננות ושומרים על החיים – מעניקים פרופורציות אחרות לזמן הדוחק בנו כל- כך.

זו היתה חוויה מפחידה, שאף אחד מאיתנו לא חושב שתקרה לו בחיים. לא לכולם יש את המזל הזה, ואין סיבה לקחת את הסיכון.

בנסיעות ארוכות או ימים מעייפים – שימרו בקבוק מים ברכב, חטיף מתוק או כל דבר שיעזור לכם להתרענן כי עדיף לאבד רגע בחיים מאשר את החיים ברגע!